קדימה לטורונטו, או יותר נכון מזרחה. 30.8-7.9

איזה כיף, נוסעים לפגוש את החברה. 

הנסיעה לשדה היה מאד פשוטה. המיקום המרכזי שהיה לנו גם היה מרוחק רחוב וחצי מהרכבת התחתית איתה אנו מגיעים עד לשדה. הטיסה עצמה היתה ארוכה מאחר ועברנו דרך דאלאס, אך גם זה עבר לנו מהר.

גיא המתוק חיכה לנו בשדה שזו היתה הפתעה כיפית כשלעצמה במיוחד כשמדובר בשעה 23:00 ולאחר יום שלם בדרכים. הספקנו להוריד הכל בחדר ששכרנו ועדין לקפוץ לפגוש את ירדנה וכליל (לירי ויהונתן נרדמו).

מאחר והגענו עדין בחופשת הקיץ ובסופש של Labor Day, הספקנו אפילו לטייל יחד עם הילדים.

סיאטל וסביבתה - 24/8 עד ה29/8

ה24/8 היווה נקודת המפנה, מעבר מהאוהל ב- Campground בעירה קוגר, מחוץ לשמורת סנט הלן, אל האזור האורבני מסביב לסיאטל.

השתדלנו לנסוע כמה שיותר בדרכי נוף וגם בכבישים ראשיים (Inter State) , עצרנו בעיר Woodinville (צפ' מזרח לסיאטל) ליד ה-Visitor Information Center שהיה סגור, העיר הזאת מאופיינת בריבוי היקבים שבה, עצרנו לטעימות באחד המרכזים, בסופו של יום מצאנו מלון דרכים (Sunrise Inn) בעירה אברט (Everett) שליד סיאטל, שם נפטרנו הציוד המיותר, כמו שקי השינה, כלי אוכל ששרתו אותנו במשך יותר מ -30 ימי  האוהל. 

סיינט הלן 23.8.18

קצת מוזר להגיע להר געש שהתפרצותו המשמעותית האחרונה היתה בתקופתנו. הר סנט הלן התפרץ לאחרונה בשנת 1980 התפרצות שעוצמת היי היתה פי 500 מהפצצה שירדה על הירושימה. פסגתו של ההר עצמו נקטמה עקב התפרצות זו  וכיום הוא נמוך יותר ב- 400 מ'.

20-22/8 ביקור בשמורת הר רנייר

הר רנייר אחד ההרים הגבוהים בצפון אמריקה, מתנשא לגובה 4392 מטרים, הר רנייר הוא הר געש פעיל, העלול להתפרץ בעתיד (התפרצות אחרונה לפני 150 שנה ). ההר נמצא על רכס הרי הקסקייד והוא חלק מהרי געש על הרכס  המהווים את טבעת האש  המקיפה את האוקיינוס השקט.

על פסגתו של ההר 26 קרחונים.

מגרנד טיטון למאונט רנייר 17-19 לאוגוסט

אז איך גומעים 1300 ק"מ מג'קסון עד הפארק הלאומי מאונט רנייר ונשארים שפויים?

אנחנו בחרנו לעשות זאת בשלבים ולשלב קצת אטרקציות בין לבין.

כדי להתמלא באנרגיות של התחלה, טעמנו את הראמן במסעדה היפנית בג'קסון ויצאנו לדרך בסביבות שעה 4 אחה"צ. האמת שתיכננו ביום זה לידוע עד 19:15 , אלא שלא לקחנו בחשבון דרך ארוכה ללא כל יישוב. גשם החל לרדת ולקראת 20:00 הגענו לעיירה ארקו. עיירה באמצע שום מקום נכנסנו אל המוטל הראשון אליו הגענו - מלא. כך היה גם במוטל השני שאלנו לפשר העומס הבלתי צפוי אלא שהתשובה שקיבלנו היתה עוד יותר לראות צפויה, נאמר לנו שיש "לוויה" ביישוב. כשפקידת הקבלה היתה בשלבים מתקדמים של לנסות למצוא לנו מקום ביישוב המרוחק כחצי שעהת נסיעה, נכנס לחדר בחור (כלתו לשעבר מתל אביב), שאמר שהוא הזמין 3 חדרים וצריך רק שניים כך שיכול לתת לנו חדר אחד. על זה נאמר מלאכתם של צדיקים.....

גולת הכותרת בישוב זה הינה מסורת רבת שנים הנמצאת על הר/גבעה אליה מטפסים מסיימי התיכון כל שנה ומציינים את שנת הסיום בכתובת גדולה על ההר.

גרנד טיטון ההררית 13-17 לאוגוסט

מיד עם כניסתנו לגרנד טיטון ניתן היה לראות ( מבעד לעשן הדק העוטף את האזור בשל שריפות במערב ילוסטון, בקליפורניה ובבריטיש קולומביה) את רכס הרי טיטון מתקרב אלינו. הר טיטון הגבוה ברכס מתנשא לגובה של למעלה מ 4000 מ'.

שמורת Grand Teton נקנתה ונתרמה ע"י ג'ון רוקפלר בתחילת המאה הקודמת, הנ"ל קנה שטחים גדולים 32 אקרס, ותרם אותם לרשות שמורות הטבע לצורך הקמת שמורה. אגם ג'קסון הינו המשכו של ה Snake River  ונוצר לאחר שבנו בנהר סכר.

ילוסטון המרתקת 6-13/8

כשהגענו לקניון הגדול של ילוסטון והאבן הצהובה בלטה על קירות הקניון לא ניתן היה להישאר עם סימני שאלה לגבי מקור השם של הפארק. אך עד לרגע זה עברנו לא מעט הרפתקאות.

ילוסטון המרתקת והמפתיעה - הייחודיות שלה, ילוסטון נוצרה עקב התפוצצות גיאוטרמית והקליפה המפרידה את שכבת המאגמה דקה ביותר , לפיכך יש בה מעינות חמים למכביר, שליש מהגייזרים בעולם נמצאים שם ותופעות  של התפרצויות וולקנית,  עקב כך היא גם עשירה במקומות מרעה ובעלי חיים, יש בה קניונים מדהימים, מפלים על ערוצים וולקנים וכמובן כל זה מוקף בהרי הרוקיס הגבוהים.

פארק גליישר 1-4 באוגוסט

הנסיעה לפארק גליישר היה כרוך בפרידה מהפארקים הקנדים ותחילתה של ההרפתקה בפארקים האמריקאים.

כחלק מהיותם של ווטרטון וגליישר פארק משותף לקנדה וארה"ב נבנתה גם תחנת גבול קרובה.

כבר במעבר הגבול הבחנו בגישה שונה בין האמריקאים לקנדים, הקנדים אוהבים לעזור ופחות חשדנים לעומת האמריקאים שיחסם היה קריר ומנוכר, במעבר הגבול שאלו אותנו מה הבאנו איתנו, הצהרנו על ציוד מחנאות ואוכל, הם השאירו אותנו לחכות כעשרים דקות, ולבסוף הגיע שוטר שבדק את הציוד, בעיקר האוכל, ולא מצא חן בעיניו שאנו מעבירים פלפל ושתי עגבניות (כל השאר היה תקין ומותר) , החרים אותם ואישר לנו לעבור, כל נסיון להתלוצץ איתו התקבל בסבר פנים חמורות.

ווטרטון ווטרטון - גליישר 30-31 ביולי

כבר במהלך היותנו באנף שמענו על שריפה שהייתה בשנה שעברה בווטרטון,  אך עד שממש הגענו לא הבנו את ממדיה. בעצם קשה לומר שממש היינו בפארק שהינואר קטן ממדים ולמעלה מ 50% עדין סגורים לקהל בשל תהליכי השיקום ועוד חלק מיוחד סגור בשל התנחלות של דובה וצאצאיה באזור. כך שלמעשה כל המקומות שבהם תכננו להיות לא היו זמינים, ומה שהיה זמין גם בו ניכרו סימני השרפה.

שמורת הטבע אגמי ווטרטון קנדה וגליישר ארה"ב 29.7-4.8

שמורות ווטרטון וגליישר הנחשבות לשמורה אחת נמצאות בשתי מדינות שונות, קנדה וארה"ב.  האזור נקרא שמורת השלום הבינלאומית ווטרטון גליישר ונועדה לסמל את השלום בין שתי המדינות. הריינג'רים היום, מדברים גם על העובדה שלטבע אין גבולות, גבולות מדיניים הם מלאכותיים, פארק משותף זה הוא ניסיון להציג ולהפעיל איזור גאוגרפי ללא קשר ל גבולותיו המדיניים.

לצורך הכתיבה שלנו נחלק את החוויה במקום זה לשלושה פוסטרים שונים.

פוסט זה יתאר את הדרך לווטרטון ב 29.7

הפוסט השני יתאר את מעשנו בפארק ווטרטון ווטרטון גליישר 30-31/7

ואילו בפוסט השלישי נביא מחוויותנו מפארק גליישר.

באנף ( Banff) - הפנינה של הרוקיס 26-28/7

יום הראשון, קמנו לקול צליליה הערבים של הרכבת בסביבות 6:30, התחלנו את היום מוקדם וסביבות השעה 8 הדרך לאגם מוריין כבר היתה סגורה, עקב מבקרים רבים שמלאו את מגרשי החניה. המשכנו לאגם לואיז, אגם לואיז התכול מוקף הרים גבוהים, הוא המקום המתוייר ביותר בהרי הרוקיס. לצדו של האגם ממוקם מלון פיירמונט שבו התחלנו את היום עם קפה של בוקר.

הו אוהרה , היית או חלמנו חלום

בדיעבד 500 שיחות הטלפון שעשינו לפני 3 חודשים כדי להשיג את ההזמנות של אגם אוהרה ולהזמין שני לילות בקמפ הוכיחו את עצמם כשווים כל שנייה מהשעתיים שהקדשנו לכך.

ברגעים אלה חסר לנו אוצר המילים שיכול להעביר את היופי שראינו. אותו עושר מילולי שעומד לרשותו של מאיר שלו לדוגמא,  המצליח למלא ספר שלם בתיאורים על הגינה שלו כשכל פרק מצליח להעביר מסר ממש אחר.
איך שהגענו לפני הצהריים למחנה, הקמנו את האוהל וארזנו את הציוד בהתאם לנהלי המקום. לקחנו את התרמיל והמקל וצעדנו לכיוון אגם אוהרה, כשהגענו לאגם ניתקה נשימתינו , אגם כמו מראה בצבע טורקיז ירקרק עמוק, מסביבו צוקים גבוהים  ועליהם קרחונים והכל משתקפים בפני המראה שלו.

פארק יוהו (Yoho) בין היי 21-25 יולי 2018

שער הכניסה לפרק יוהו היא העיירה פילד, שהיא בעצם תחנת רכבת עם כמה בתים מסביב, אין ספק שמספר הקרונות של הרכבת שבפעם הראשונה והאחרונה שספרנו הגיע ל145, כמספר הבתים בפילד.

בפילד יש מסעדה אחת וחצי ואיזה חנות מצרכים מוגבלת בלשון המעטה, המסעדה מומלצת. כל בניגוד מוחלט לזרם התיירים באיזור.

פארק יוהו קטן בגודלו, אך מגוון הטבע הקיים במקום ועוצמתו, לא נופלים משכניו,

ביומנו הראשון בחרנו לעבור במוקדים המרכזיים של הפרק:

spiral view - נקודת תצפית בה ניתן לראות את הלולאות שעוברת הרכבת כשמגיעה לאיזור זה. סיבוב שנעשה כדי להאריך את הדרך ובכך ליצר הדרגתיות בירידה/עליה שנדרשת הרכבת לעבור במסלול זה. מאחר וכל רכבת משא שמגיעה לאזור סוחבת אחריה כ 140 קרונות ניתן לראות את הרכבת בשלש נקודות וכיוונים שונים בעת ובעונה אחת  בזמן הסיבוב.

כמו שניתן לראות בתמונה לעיל יש שתי לולאות והזמן שהרכבת עוברת את המסלול כולו הוא כרבע שעה.

דרך הקרחונים 19-20 ביולי

דרך הקרחונים או כביש 93 המחבר בין העיירה ג'אספר ללייק לואיז מחולק בין הפארק הלאומי ג'אספר והפרק הלאומי באמת. 

הכביש כולו עובר לצד קרחון קולומביה שהוא הקרחון הגדול ביותר הקיים מתחת לקו הקוטב הצפוני. הכביש עובר לאורך נהרות האטבסקה, סנאופטה, מיסטיה ועוד. יופיו של הכביש נובע מהשילוב המופלא בין רכסי הרים גבוהים בעלי תצורות שונות, יערות ואגמים אין קץ וקרחונים במבצעים במקומות שונים בדרך.

יש אינסוף אתרים לעצירה אנחנו עשינו את הדרך מצפון לדרום ובחרנו בחלקם:

פארק לאומי ג'אספר 15-18.7

איך מספיקים בארבעה ימים את השפע שמזמן פארק זה? היינו צריכים לחזור ולאמר לעצמנו, אי אפשר הכל.... למזלנו חלק מהבעיה נפתרה מאחר וקרחון המלאך אליו תכננו ליסוע מיד עם הגיענו לפרק סגור לרגל שיפוצים (האמת מאד הצטערנו).
לאחר  מעבר במרכז התיירים, יצאנו לטרק הראשון שלנו באגם מאלין. בדרך עצרנו בתצפית לאגם מדיסין. צבע המים טורקיז מסביבו הרים שחלקם בעצם גושי אבנים שהתקמטו ויוצרים תצורות וצבעים מגוונים סביב.

 ובדרך לאגם מדיסין פגשנו דובה שחורה עם שני גורים

הטרק אותו בחרנו וקיבל חיזוק מהריינג'רים כטרק מאד מיוחד נקרא bold hills, הגבעות הקרחות, והסתבר כטרק מאתגר מאד. סה"כ 10 ק" מ שהחצי הראשון שלהם נעשה בעלייה רציפה ההולכת ונעשית תלולה ככל שמתקדמים, בסה"כ עלינו כ500 מטר. הנוף שהתגלה מהפסגה היה מרהיב והצדיק כל טיפה של מאמץ.

שמורת הר רובסון 14.7.18

הכניסה למרכז המבקרים בשמורת הר רובסון איפשרה לנו הצצה על מה מחכה לנו לאורך הרי הרוקיס.  המוני אנשים שצבאו על הדלפק מבקשים מידע על המסלולים האפשריים.

היינו גאים בעצמנו, הגענו בשעה 10:00 וכבר ב 11:30 לאחר שתיכננו תוכנית ליום והאוהל עמד מוכן התחלנו לפסוע בטרק הראשון.

היה ברור לנו כי היום יהיה מדהים מבחינת המראות להן נזכה,

כבר בדרך נפרש לנגד עיננו הדרו של הר רובסון שהוא הגבוה ביותר בהרי הרוקיס- 3954מ'.

הדרך לשמורת Wells Grey והסיור בשמורה

12,13/7
את הקמפ בריסק קריק לא אהבנו בלשון המעטה, גם לא היה בו שום חן גם הבעלים היו "נחמדים" וגם מקום נגוע במכת היתושים, עד כדי כך שמצאנו את עצמינו בשעה 6:20 בבוקר מתקדמים לכיוון אגם וויליאמס.
בעיר אכלנו את ארוחת הבוקר, תדלקנו את המכונית והתחלנו בנסיעה ארוכה לעיירת ClearWater שבפתחת שמורת Wells Grey.
הדרך עברה בכביש 97 ממשיכה ב24 ובLittle Fort ממשיכה בכביש 5 עד Clear Water.
עצירה לקפה בקפה בשם קפוצ'ינו , בית קפה איטלקי אסלי בו הזמנו אספרסו כפול, קפוצ'ינו וטירמיסו. בדר"כ אני מזמין אמריקנו אבל הפעם זה נראה לי כמו לבקש במסעדה צרפתית קטשופ.

כביש 20 או הדרך מBella Coola לאגם Williams

11/7
בלב כבד, ולא לפני שישבנו כ20 דקות, במרפסת הצופה לנהר בלה קולה, עזבנו  את אתר הקמפינג המקסים ריפ רפ לכביש 20.

חזרה ליבשת 9.7.18

בחמש לפנות בוקר התיצבנו ברציף של BC ferries בפורט הרדי כדי להבטיח עלייתו על המעבורת היוצאת ב 7:30.

יום לפני כן נודע לנו כי יש לנו מקום על המעבורת לבלה בלה ואילו על המעבורת מבלה בלה לבלה קולה אנו ברשימת המתנה. הסתבר לנו כי המעבורת של הלג השני קטנה מאד.

עולים לצפון האי

6-8/7

אדיוס יוקלליט, בחזרה לדרכים, חגגנו ליעל יומולדת בנמל של פורט אלברני עם ארוחת בוקר אמריקאית של egg&bacon המשכנו לכיוון  Campbell River כאשר בדרך עצרנו ב Combs במרכז קניות מקסים הנקרא Goats on the roof