צפונה לקנדה: מגרנד טיטון למאונט רנייר 17-19 לאוגוסט

אז איך גומעים 1300 ק"מ מג'קסון עד הפארק הלאומי מאונט רנייר ונשארים שפויים?

אנחנו בחרנו לעשות זאת בשלבים ולשלב קצת אטרקציות בין לבין.

כדי להתמלא באנרגיות של התחלה, טעמנו את הראמן במסעדה היפנית בג'קסון ויצאנו לדרך בסביבות שעה 4 אחה"צ. האמת שתיכננו ביום זה לידוע עד 19:15 , אלא שלא לקחנו בחשבון דרך ארוכה ללא כל יישוב. גשם החל לרדת ולקראת 20:00 הגענו לעיירה ארקו. עיירה באמצע שום מקום נכנסנו אל המוטל הראשון אליו הגענו - מלא. כך היה גם במוטל השני שאלנו לפשר העומס הבלתי צפוי אלא שהתשובה שקיבלנו היתה עוד יותר לראות צפויה, נאמר לנו שיש "לוויה" ביישוב. כשפקידת הקבלה היתה בשלבים מתקדמים של לנסות למצוא לנו מקום ביישוב המרוחק כחצי שעהת נסיעה, נכנס לחדר בחור (כלתו לשעבר מתל אביב), שאמר שהוא הזמין 3 חדרים וצריך רק שניים כך שיכול לתת לנו חדר אחד. על זה נאמר מלאכתם של צדיקים.....

גולת הכותרת בישוב זה הינה מסורת רבת שנים הנמצאת על הר/גבעה אליה מטפסים מסיימי התיכון כל שנה ומציינים את שנת הסיום בכתובת גדולה על ההר.

בבוקר יצאנו לעבר פארק לאומי בשם "מכתש הירח" (Craters of the Moon) במדינת איידהו. נוף קדומים - מכתש שנוצר בעקבות פעילות וולקנית רחבה שהתרחשה במקום לפני אלפים שנה כשהיא היתה מעל המרכז המגמאטי (שכיום נמצא תחת פארק ילוסטון). שיטחו משתרע על פני כ-3000 קמ"ר המכוסה רובו ככולו בשכבות בזלת בתצורות שונות: זרימה, תילים, ארמונות, מערות, לוע געש ועוד. האמת מרגיש מראה בראשית ולא סתם המקום נבחר ע"י נאס"א לאימון של אסטרונאוטים לקראת נחיתה על הירח.

לאחר כמה שעות בפארק שמנו פעמינו לכיוון הדיונות של ברנאו, פארק נוסף, אלא שדי מהר הבנו שאנו חייבים להתקדם ודילגנו על חוויה זו.

המשכנו עוד כמה מאות ק"מ ועצרנו באונטריו (Economy Inn).

ה 19 לחודש הוקדש כולו לנסיעה, הבנו כי אם אנו רוצים להיכנס לשמורה ב 20 אין ברירה. אמנם עצרנו בכמה ערים חמודות שרב החנויות בהן היו סגורות בשל יום הראשון, אך את רב היום בילינו ברכב.

ככל שהתקדמנו מערבה האובך אותו ראינו קצת בבוקר הלך והחמיר, סופות החול בנגב לא מגיעות לרמה זו ובודאי גם לא האובך שחווינו בוראנסי (הודו). באחת מתחנות הדלק קיבלנו אישור להשערתנו כי הסיבה המרכזית היא שריפות המתחולל במערב המדינה ובראש ובראשונה בקליפורניה. שיחה עם גבי הבהירה לנו את חומרת השריפות ואת היקפן, הצלחנו לגמוע 500 ק"מ היום (מיקי ליד ההגה ואני מנקרת). זהו נשארו לנו 100 ק"מ לבוקר ואנו תקוה כי העשן לא ישב על השמורה.