בפילד יש מסעדה אחת וחצי ואיזה חנות מצרכים מוגבלת בלשון המעטה, המסעדה מומלצת. כל בניגוד מוחלט לזרם התיירים באיזור.
פארק יוהו קטן בגודלו, אך מגוון הטבע הקיים במקום ועוצמתו, לא נופלים משכניו,
ביומנו הראשון בחרנו לעבור במוקדים המרכזיים של הפרק:
spiral view - נקודת תצפית בה ניתן לראות את הלולאות שעוברת הרכבת כשמגיעה לאיזור זה. סיבוב שנעשה כדי להאריך את הדרך ובכך ליצר הדרגתיות בירידה/עליה שנדרשת הרכבת לעבור במסלול זה. מאחר וכל רכבת משא שמגיעה לאזור סוחבת אחריה כ 140 קרונות ניתן לראות את הרכבת בשלש נקודות וכיוונים שונים בעת ובעונה אחת בזמן הסיבוב.
כמו שניתן לראות בתמונה לעיל יש שתי לולאות והזמן שהרכבת עוברת את המסלול כולו הוא כרבע שעה.
מפלי Watapa מפלים שעוצמת ברוחבם המגיע ל 150 מ' ובכמות המים שזורמים בהם
Natural bridge, שנוצר מזרימת נהר האמרלד
אמרלד לייק, נגמרו לנו המילים לתאר את יופיו הייחודי של כל אגם פה
ולסיום היום ביקרנו במפלי Takakaw שגובהם מגיע ל 381 מ' - השניים בגובהם בקנדה. על פי הספרים, חודש יולי הוא החודש הטוב ביותר לצפות בהם בשל הפשרת השלגים.
עברנו במפגש הנהרות של Yoho עם Kicking Horse הממשיך לKicking Horse River
בחרנו לאכול את ארוחת הערב במסעדה הכמעט יחידה שביישוב Field בשם Truffle pig. חיכינו שעה בתור והשאלה מדוע אין מסעדות נוספות לפחות בעונת הקיץ עדין מהדהדת בראשנו.
את היומיים הבאים בילינו באגם אוהרה. בשל ייחודיות המקום בחרנו להקדיש לו פוסט נפרד.
יצאנו מאוהרה ב 24 לחודש באוטובוס הראשון (9:30 בבוקר ) עם יציאתו הגיעו שני חבר'ה צעירים שעשו את כל הדרך לאגם , (ומדובר ב 11 ק"מ לכל צד ) ברגל מאחר ולא הסכימו לותר על הביקור במקום כשלא הצליחו למצוא מקום בהסעה המאורגנת.
כמה משימות , מציאת מקום לינה מקלחת מקלחת מקלחת...אותה מצאנו בקמפ kicking horse שנפתח היום לאחר שהיה בשיפוצים (מיד הזמנו מקום לשלושה לילות ), וגם קניות, כביסה בקיצור יום של סידורים.
אין לתאר את האושר של מקלחת לאחר מספר ימים בלעדיה. חזרנו לינקות: מיד לאחר המקלחת הרגשנו רצון עז לנמנם.
אלא שאליה וקוץ בה, הרכבת עוברת ממש ליד, ולא סתם עוברת, אלא אותו לופ מעניין שראינו ביום הראשון נעשה מעל לראשינו גם בלילה באינטנסיביות של אחת לשעתיים שלש ועם 180 קרונות.
אין לנו מענה לחידה למה כל הקמפים ממוקמים קרוב לרכבת כשיש אינסוף מקום.
ביומנו האחרון בפארק, ב 25 לחודש, בחרנו ללכת במסלול שנקרא iceline. מסלול זה נחשב לגולת הכותרת של מסלולי היום בפארק וגם למאתגר ביותר. אורכו כ 17.5 ק"מ והעליה היא בת 750 מ'. בחלקו הראשון ניתן לצפות במפל טקקאו מזויות וגבהים שונים, ולאחר טיפוס משמעותי מתגלה סדרה של קרחונים מרשימים שלאורכם ממשיך המסלול ומידי פעם מבצבץ אגם קטן בצבעי טורקיז שונים.
בעת הירידה פספסנו את המסלול אותו התכוונו לעשות ומצאנו את עצמנו הולכים והולכים ללא נפש חיה שנראתה באופק. אמנם זכינו לראות את אגם סלסט ועוד כמה אגמים בדרך, אך כשהגענו סופסוף לשלט והבנו שהוספנו לעצמנו עוד כ 4-5 ק"מ למסלול היה רגע מייאש.
מיותר לציין שנרדמנו מהר מאד באותו ערב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה