דרך הקרחונים או כביש 93 המחבר בין העיירה ג'אספר ללייק לואיז מחולק בין הפארק הלאומי ג'אספר והפרק הלאומי באמת.
הכביש כולו עובר לצד קרחון קולומביה שהוא הקרחון הגדול ביותר הקיים מתחת לקו הקוטב הצפוני. הכביש עובר לאורך נהרות האטבסקה, סנאופטה, מיסטיה ועוד. יופיו של הכביש נובע מהשילוב המופלא בין רכסי הרים גבוהים בעלי תצורות שונות, יערות ואגמים אין קץ וקרחונים במבצעים במקומות שונים בדרך.
יש אינסוף אתרים לעצירה אנחנו עשינו את הדרך מצפון לדרום ובחרנו בחלקם:
ביום הראשון:
מפלי האטבסקה
תצפית על Stutfield Glacier
ואיך לא, מרכז קולומביה המאפשר הסבר על הקרחונים, אך בעיקר מהווה מרכז לסיורים ברגל וברכב על קרחון האטבסקה.
אנו בחרנו להכיר את הקרחון בשתי דרכים, האחת- יצאנו למסלול רגלי המאפשר להתקרב אליו.
אנו בחרנו להכיר את הקרחון בשתי דרכים, האחת- יצאנו למסלול רגלי המאפשר להתקרב אליו.
השניה- יצאנו למסלול Wilcot pass, אשר לאחר 4.8 ק"מ וטיפוס של כל 400 מ' גובה הגענו לתצפית על קרחון האטבסקה ושדה הקרח קולומביה.
בנוסף את פנינו קיבל כבשת הרים וסנאי איתו התיידדנו, הסנאי עשה את כל הפוזות הנדרשות לצילומים מרגשים, לא פחות מהמתוכנן שהעמיד את מיקי לעשות לו בוק.
היום השני היה הפכפך מאד מבחינת מזג האוויר. קמנו בבוקר לשמש, אלא שחשרת עננים שהיתה מעלינו רימזה על אפשרות לגשם והחלטנו לקפל מהר את האוהל כדי לשמור אותו יבש. לאחר כמה דקות החל הגשם, מידע שקיבלנו מהריינג'רים במרכז קולומביה הצביע על כך שיתכן והשמש תצא רק בשעות הצהרים. עזבנו את המרכז והחלטנו לצאת דרומה ואולי לדלג על הטרק שרצינו לעשות- Parker Ridge אשר מוביל לתצפית על קרחון הססקצ'ואן. עזבנו את המרכז בגשם שוטף אלא שלאחר 6 ק"מ ולפתח נקודת המוצא של הטרק נפתחו השמיים. עצרנו כדי לבדוק האם ניתן בכל זאת לעלות למעלה. מולנו הגיעו אנשים רטובים עד לשד עצמותיהם, החלטנו לבדוק את מזלינו ואכן הוא האיר לנו פנים. זה המראה שנתגלה לנגד עיננו
בהמשך לצד מראות שונים מהדרך עצרנו גם באגם פייטו המרהיב שצבעו נראה כמו טורקיז "מוקרם"
אגם bow וקרחון bow המתנשא מעליו
קרחון crowfoot
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה